היום התחיל בגשם זלעפות, וכשנגמר יצאה השמש, והיה ריח של ים באוויר.
איזה יום. חלום גדול התגנב לו מהמגירה בלי להודיע, ואמר 'אני כאן'.
התחלתי ללמוד. זה קורה ב'דנון', בית הספר למקצועות הקולינריה. הכי מרגש!
ללמוד הכל מהתחלה,
עם חולצה לבנה בוהקת וסינר חדש.
המיקום – נמל תל אביב. צ'ק! מה כבר יכול להיות? לפתוח את הדלת ולהיכנס למטבח הענק והנפלא הזה -צ'ק!
השיעור מתחיל בהרצאה והדגמה ואני כמו חנונית בתיכון כותבת הכל.
ואז הפסקה קלה, ואני מתייצבת בשולחן שלי כדי להכין את המנה שלמדנו. או שתיים.
הפחד וההתרגשות מחלחלים, פתאום לבשל משהו by the book, לא לטעות, להכין הכל במדוייק.
להתהלך במטבח לא שלי, לשמור על הסדר, לא לשרוף אף אחד…
צריכה להתרגל ללהבות חזקות, לשמור על מגבת אחת, שיש להתיייחס אליה בכבוד.
ואז כשאני מסיימת להכין את המנה, קוראת 'שף!', ולי יש יראת מורים ובטח לשף חגי לרנר. (בבית אני קוראת לארז שיטעם).
הוא מגיע, טועם את מה שהכנתי, מעיר, ואני מרותקת. גם אם חסר לי מלח בא לי לצעוק 'יש!'.
בכל בוקר כשאני מגיעה לשיעור, ההתרגשות מתחילה מחדש.
ללמוד, לטעום ולהתחדש!
אז מה יהיה לנו פה?
אעדכן בחוויות שמחות, טעימות, הרפתקאות (אוי, איך שרפתי את הבצל), טיפים, מרכיבים חדשים, מילון גבישס, מתכונים וצילומים שווים.
וברור לכם שאני אתגנב לעוד כמה קורסים שווים במיוחד, כשבכיתה ליד יש ריח לא מהעולם הזה – לחם, קונדיטוריה. הללויה!
בינתיים – קולאג' קטן, וההמשך הטעים יגיע.
2 תגובות
איך יפה לך!!!!
תודה יקרה! חוויה מרגשת של פעם בחיים. סופשבוע נפלא!