״לחם, לחם בוא״.
נראה לי שבדי.אנ.איי שלי יש שרשרת גלוטן.
אם יש מילה אחת שהייתי צריכה לבחור לגבי אפיית לחם, זו המילה 'ציפייה'.
הציפייה לגעת בבצק,
הציפייה לחכות שייתפח,
הציפייה לריח המשגע
והציפייה שיצא מהתנור.
כהמשך לקורס הבישול ב'דנון', קיבלנו קורס לחם מזורז בן 5 שיעורים,
עם האופה היקרידיזהב אסף צירין,
למדתי מילים חדשות כמו דיבקה (גלוטן), גלוטנינים, גליאדינים, גרה (תא תפיחה).
דיברנו על שלושת שלבי אפיית הלחם: התרחבות, התייצבות והשחמה.
ויש לי טבלה חדשה של טמפ' מים ובצק (תנו לי אקסל ואני בעננים).
הכנתי לחם אחיד שחיבקתי חזק, חלה של שלוש וחמש צמות.
אבל הכי ציפיתי,
לחמאה.
ובעיקר לתת ביס אחד ועוד אחד.
הו הקראסט!
שיעור מס' 1 ב – דנון – בית הספר למקצועות הקולינריה
האופה היקרידיזהב אסף צירין
שוקלים ונהנים.
הו הקראסט!
לרגע שכחתי את החלה.
תודה רבה שקראתם את הפוסט שלי.אשמח לשמוע תגובות ולהגיב. אהבתם? יש לכם שאלות?
לקבלת פוסטים חדשים מוזמנים להירשם לבלוג שלי ותעודכנו במייל.
ואם בא לכם לשתף חברים לחצו על אחד האייקונים למטה.
תהנו, באהבה גבישס.