פרינטה.
אני לא אוהבת מצות. אולי בגלל שפסח נופל תמיד על יום ההולדת שלי.
הייתי אוכלת את המצה של הברכה וזהו. לא מצאתי במצה משהו מעניין; היא דקה, עם קצת חורים ואין לה טעם של לחוח.
הדבר הטוב היחיד בפסח, זה שהייתי יורדת במשקל (תדעו לכם שרוב הפתקים שלי בכותל היו: "אלוהים בבקשה, תעזור לי להצליח בדיאטה")
כשהייתי קטנה, כל פסח הייתי ממתינה בסבלנות עד שיסתיים החג ומחכה שעומר, החבר של אבא מהכפר הערבי השכן, יביא לנו פיתות במוצאי החג. זו היתה חגיגה – הפיתה הכי טעימה שאכלתי כל השנה. היום מצחיק אותי להיזכר בזה.
אבא שלי היה מחלק שווה בשווה את הפיתות ביננו כאילו נגמר הקמח בעולם.
זה התאים לי בפיתה.
אז מה הכנתי? פרינטה!
זהו מאפה איטלקי עתיק שאופייני לחבל ליגוריה שבאיטליה. מאפה דק מקמח חומוס, קל ופשוט להכנה – פנקייק דמוי פיתה מקמח חומוס.
מתאים לאוכלי קטניות. לטבעונים ביום חול, וטעים תמיד.
פשוט פשוט להכנה, דק או בגובה חצי ס"מ, תלוי איך שאתם אוהבים, אני אוהבת לנגוס.
פרינטה. מאפה מקמח חומוס. מושלם!
באינסטגרם שלי כבר ביקרתם? בואו לבקר ולעקוב באהבה. לחצו כאן
תודה רבה שקראתם את הפוסט שלי.
אשמח לשמוע תגובות ולהגיב. אהבתם? יש לכם שאלות?
לקבלת פוסטים חדשים מוזמנים להירשם לבלוג שלי ותעודכנו במייל.
ואם בא לכם לשתף חברים לחצו על אחד האייקונים למטה.
תהנו, באהבה גבישס.
2 תגובות
בדרך לתנור!
שי יא מוכשר על. איזה כיף שאתה פה. אשמח לשמוע איך יצא. שיהיה שבוע נפלא.