מרק אפונה מבית טוב

 

 

חורף, קרררר, נסענו לצפון ליומיים לצימר ב׳מתת׳.

מצב רוח עצלני במיוחד – לשבת במרפסת הצופה אל הואדי, להתכרבל עם כרבולית (המילה הכי עוטפת בעולם), לקרוא, לתפעל את האח (ארז, ברור)  לנשנש, לישון, לנשנש.

בבוקר השני שתינו קפה במרפסת, הסתכלנו מעבר לואדי וראינו שביל קטן קטן.

חשבנו לעצמנו טוב אולי הגיע הזמן להזיז את הגוף, ולצאת לטיול קטן אבל לא מתיש. נראה קל.

״בואי נלך״.

״ניקח משהו לאכול?״ אני שואלת אותו.

״לא, בקטנה, תכף חוזרים״.

שניה לפני שיצאנו הגנבתי לתיק חתיכת קבנוס.

 

מה זה תכף?!.

המשך…