מרק אפונה מבית טוב
חורף, קרררר, נסענו לצפון ליומיים לצימר ב׳מתת׳.
מצב רוח עצלני במיוחד – לשבת במרפסת הצופה אל הואדי, להתכרבל עם כרבולית (המילה הכי עוטפת בעולם), לקרוא, לתפעל את האח (ארז, ברור) לנשנש, לישון, לנשנש.
בבוקר השני שתינו קפה במרפסת, הסתכלנו מעבר לואדי וראינו שביל קטן קטן.
חשבנו לעצמנו טוב אולי הגיע הזמן להזיז את הגוף, ולצאת לטיול קטן אבל לא מתיש. נראה קל.
״בואי נלך״.
״ניקח משהו לאכול?״ אני שואלת אותו.
״לא, בקטנה, תכף חוזרים״.
שניה לפני שיצאנו הגנבתי לתיק חתיכת קבנוס.
מה זה תכף?!.
מרק עדשים כתומות של אחיות
מתכון שהוא הכי בית, תכינו סיר גדול, באחריות!.
נסעתי לבקר את דודה ריקי ולעזור לה לתכנן את בת המצווה של הנכדה.
שעת צהריים.
היא מגישה לי מרק עדשים כתומות סמיך, עם אטריות, ולידו פרוסת לחם שחור עבה.
מרק פשוט, הכי ארצי שיש. הכי בית, טעם גן עדן.
כמובן שהיא מילאה לי עוד צלחת. לא ביקשתי, רק מצמצתי.
לא בכורה, ולא תמורה מעטה. רק אהבה יש בה.
מרק כרובית קטיפתי
מרק קרם כרובית חלומי עם פרחי כרובית צלויים.
מממ…מרק כרובית קטיפתי.
פינוק!
שמתי בסיר שלל גוונים בלבן,
ועל הכל מנצחת כרובית אחת.
שום, חלב, שמנת, כרישה
(נו בסדר, כמעט לבן, אל תתפסו אותי במילה,
זה אפילו לא ׳שקר לבן׳).
צנוניקי
רוטב יוגורט וצנוניות
חזרתי מיוון.
חלקידיקי, סגנאקי, סלוניקי, חוריאטיקי.
וממש התחשק לי,
צזיקי.
פתחתי את המקרר,
אין מלפפונים.
רק צנוניות.
הכנתי צזיקי
עם צנוניות.
יא!
צנוניקי!
מי גאוניקי?!
מרק כל העדשים
המרק שיעשה לכם את החורף.
מרק עדשים כתומות, שחורות, חומות וירוקות. עשיר בטעמים.
ביום קריר,
כל מה שצריך זה סיר,
עם מרק עדשים מנצח.
גספצ’ו – מרק עגבניות קר
״תעשו לי טובה, לכו הביתה! שיגעתם אותי״ הוא היה שואג.
כשהייתי קטנה, בכל חופש היינו הולכים לעזור לאבא בשטח במושב.
שישה ילדים קמים מוקדם. אמא מביאה לנו שקית עם לבן, שמנת ולחם שחור.
קטיף עגבניות, מלפפונים ושאר ירקות.
אחרי שעה היינו אוכלים ארוחת בוקר בין השבילים, ׳בנדורה׳ אדומה ועסיסית עם לבן ולחם טרי.
חוזרים לעבוד, ואחרי רבע שעה הסבלנות שלנו נעלמת ומתחילים לריב ביננו – ״הוא אמר לי״, ״היא עשתה לי״…
עד שהרגע לו ייחלנו מגיע – לאבא נמאס והוא שולח אותנו הביתה.
מגניבים חיוך של ניצחון קטן, ״איזה כיף! הולכים לראות ‘איים אבודים‘ ו‘החמישייה הסודית‘״
קצת מתכווץ לי הלב, אבל נשבעת לכם שעבדנו קשה.
כשאבא היה חוזר בצהריים מהשטח, היינו שוב רבים – מי יביא לו בירה קרה.
עגבנייה, לבן, מלפפון ולחם שחור בקערה. האוכל האהוב עליי. עד היום.
הנה מרק קייצי שלא יכולה בלעדיו, עם קרוטונים.
מרק דלעת עם צ’יפס בטטה
מרק דלעת משובב דעת. מרק חורפי מושלם.
יש לי קטע עם משפחת הדלועים.
אם היה להם בית, על הדלת היה שלט שכתוב בו:
‘דלועים אימפריה‘, והיתה עומדת שם זקנה ומערבבת סיר גדול של מרק.
בפעם הראשונה שעשיתי מרק דלעת, בישלתי את הדלעת עם הרבה מים, והוא יצא קצת חיוור.
אחר כך חבר יקר נתן לי עצה: לבשלאת הדלעת עם מעט מאד מים
כדי לתת לטעמים של הדלעת לצאת, ורק בסוף להוסיף מים, אם צריך.
איך בוחרים דלעת? זה פשוט – היא צריכה להיות כתומה מאד ושיהיה לה ריח שמזכיר אבטיח,
ואז רוב הסיכויים שהיא תהיה מתוקה.
כדי לא לקחת סיכון, או אם אין לי דלעת מהממת, אני מוסיפה בטטה אחת לחיזוק.
ועוד משהו: בטטה היא היא שורש ממשפחת החבלבליים.
אין שום חבל בבטטה!
פאפא אל פומודורו – מרק עגבניות ולחם
מרק מחמם, טעים ופשוט להכנה.
זה התחיל בזה שאכלתי את הפוסט.
קמתי בבוקר, יצאה השמש, התחלתי לצלם את המתכון למרק עגבניות.
פתאום התחיל לרדת גשם והשמש נעלמה. סידרתי יפה את הצלחת כדי לצלם.
לא יודעת מה עבר לי בראש – התחלתי לאכול את המרק להנאתי,
ופתאום קלטתי שלא צילמתי…
